מה היה חטא משה שבגללו לא ניתן לו להיכנס לארץ?
חלק א העיקרי
לחטא משה רבנו, יש הסברים רבים: העיקרי, על שהכה בסלע ולא דיבר אל הסלע כפי שצווה, אך זה לא מסביר עונש כל כך קשה למשה ולא לאהרון של עשה דבר, אך אולי היה צריך לעצור את משה?! ואף שאר ההסברים, לא מניחים את הדעת.
רמב"ם כתב את סיבת חומרת עונש משה, בפרק רביעי של הקדמת פירוש מסכת אבות (בתרגום שמואל בן יודא אבן תיבון):
ושלמה המלך עליו השלום אמר סתם 'כי אין אדם צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז,כ). ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים משה רבנו, עליו השלום, כבר אמר אליו השם יתברך 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל' (במדבר כ,יב); 'על אשר מריתם את פי למי מריבה (שם כד), 'על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל' (דברים לב,נא). וחטאו, עליו השלום, הוא: שנטה לצד אחד מן הקצוות במעלת המידות, והיא הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו 'שמעו נא המורים' (במדבר כ,י), דקדק עליו השם יתברך: שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס. וכיוצא בדין האיש ההוא - חילול השם הוא. מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים, והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא - ואיך יראה בו הכעס, והוא מפעולות הרע, כמו שבארנו ולא יבוא כי אם מתכונות רעות מתכונות הנפש. אבל אמרו בענין 'מריתם את פי' הוא כמו שאבאר, והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי, כמו שזכרו חכמים וכל מה שיאמר או יעשה, יבחנוהו. וכאשר ראוהו שכעס, אמרו שהוא, עליו השלום, ודאי אין לו פחיתות ולולא שהיה יודע שהשם יתברך כעס עלינו בבקשת המים, ושאנחנו הכעסנוהו, יתברך, לא היה כועס. ואנו לא מצינו שהשם יתברך כעס בדברו אליו בזה הענין, אבל אמר 'קח את המטה והקהל את העדה וגו' (במדבר כ,ח).
והנה יצאנו מכונת השער, אבל התרנו ספק מספקי התורה, שנאמר בו דברים רבים ונשאל פעמים רבות "איזה חטא חטא"? וראה מה שנאמר בו ומה שאמרנו אנחנו - והאמת יעשה דרכו.
רמב"ם לא הזכיר כאן את המקור לדבריו, הוא דן בחטא משה גם במורה נבוכים. נראה לי שרמב"ם התבסס על האמור בתהילים קו,לב-לג:
ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם.
כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו.
מכאן שלא נענש משה על שהכה את הסלע במקום לדבר אליו, אלא על שכעס, כמפורש 'כי המרו את רוחו', הכעיסו אותו, וביטא זאת בשפתיו באומרו "שמעו נא המורים"
בפרק הבא ב', תובא מחלוקת רמב"ן על רמב"ם ותופרך. וכן תובאנה השלמות להבהרת משמעות פסוקים חמורים לגבי התנהגות משה ואהרון.
חלק ב – מה היה חטאם של משה ואהרון במי מריבה?
אני מביא את השגת רמב"ן על הסבר רמב"ם לחטא משה על מי מריבה, ומראה שדבריו חסרי הגיון והגינות, כיצד?
רמב"ן, בפירושו הארוך לספר במדבר כ,ח-יג, הביא את דברי רש"י וביטלם, וכתב שראב"ע סתר הרבה מהפירושים של קודמיו אבל, לדעת רמב"ן, 'הסוד שרמז בו גם הוא אינו נכון'. אחר שהביא את פירוש רש"י, הביא את פירוש רמב"ם הנ"ל וסיים 'אלו דבריו ז"ל' וביטלם בגסות, חוצפה ובזיון שכך כתב בהמשך לנ"ל:
אלו דבריו (דברי רמב"ם), ז"ל, והוסיף הבל על הבלים. שהכתוב אמר: "מריתם פי" שעברו על דברו, ואמר "לא האמנתם בי", לא האמינו בו. אין שכעס... ואחר הרבה 'הסברים' בפירושו הארוך, כתב: ...והתימה על הרב (הכוונה לרמב"ם), שהרי מקרא מלא הוא: "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" (במדבר כ,לב)...
בטיעון זה מוכחת חוסר הגינותו ובקשתו לנגח את רמב"ם, כפי שעשה במקומות רבים אחרים, שהרי מהפסוק שהביא רמב"ן יחד עם הפסוק העוקב:
ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם
כי המרו את רוחו ויבטא, בשפתיו.
מוכח, שעל הכעס שביטא משה בשפתיו, הרע למשה! לא יתכן שרמב"ן לא הבין ששני פסוקים אלה מאשרים את דעת רמב"ם שעל כעסו נענש משה, אבל כדי לנגח את רמב"ם ולהתעלות עליו, התעלם מהפסוק השני. יש בפירושו לא רק התעלמות מהאמת, שאין ספק סביר שהיתה ברורה לו, אלא ערמומיות ונוכלות יחד, כדי לבזות את רמב"ם.
חשוב לחזור ולהדגיש שלא על הכאת הצור נענש משה, אלא על כעסו על העם שביקשו מים ובכך נתן לעם רושם שה' כעס על בקשתם בעוד שה' לא כעס כפי שהסביר רמב"ם. ועל אהרון כעס ה' על אשר לא הפסיק את משה מדבר אל העם ברוגז, כמו שעשה כלב בן יפונה שהשתיק את העם שתקף את משה שנאמר "ויהס כלב את העם אל משה" שהשתיקם. ונענש אהרון גם על שלא מנע את משה מהכות את הסלע פעם שניה, שהרי חוסר תגובת הסלע למכה הראשונה, לא היה מחוסר כוח ה' להפעיל את הסלע במכה אחת, אלא היה איתות ברור למשה ולאהרון, שלא כך אמר להם ה' לנהוג.
ואיך להבין את הביטויים הקשים של ה' על חטא משה ואהרון, כמו (במדבר כ,יב):
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל
נתבונן בדברי ה' אשר אמר למשה:
ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו
ואחר שלא דיברו אל הסלע, אלא היכוהו אמר להם ה' (במדבר כ,יב):
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל
וחזר ה' והדגיש שלא קודש שמו 'בתוך בני ישראל' (דברים לב,נא):
על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל
בפסוקים אלה, נזכר קידוש ה' לעיני בני ישראל ובתוך בני ישראל, שלוש פעמים. לפי פסוקים אלה, רצה ה' להדגים לעמו איך לבקש את צרכיו בנחת: "ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו". קידוש ה' היה מתקיים לו דברו משה ואהרון אל הסלע ונתן מימיו בלא משה ומריבה ובלא הכאתו.
וכיוון שלא דיברו אל הסלע, אלא היכוהו, לא קודש שם ה' לעיני בני ישראל. כפי שרצה ה'. יתכן שלא האמינו, משה ואהרון, שהעם הרגיל להתלונן, יווסר בלשון רכה שיציגו לפניו.
ה' ראה בכך חוסר אמון בו, שמנע את קידוש שמו 'בתוך בני ישראל' וזה דבר חמור מאד מצד משה ואהרון, שכמנהיגי העם ונחשב להם שלא האמינו בה' לקדשו לעיני בני ישראל. ולכן אמר ה' 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל' אולם אהרון, לכאורה לא עשה דבר ויתכן שנענש על אשר לא הפסיק את משה מדבר אל העם בניגוד להוראת ה', כמו שהפסיק כלב בן יפונה, את העם, שנאמר (במדבר יג,ל):
ויהס כלב את העם אל משה
כנראה שהיו משה ואהרון צריכים להאמין שאם ה' הורה להם, לדבר אל הסלע, בנחת, לעיני העם והדגיש זאת, מוכח שלא כעס ה' על העם על בקשת המים, והיו צריכים לנהוג בהתאם, אך הכעס היטעם. נושא זה צריך עייון רב נוסף.
לסיום נביא את המדרש שהביא רש"י:
שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש בעיני העדה, ואומרים, מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנחנו.
אולם הלימוד לישראל נועד לחנכם לא להתלונן אלא לבקש בנחת ושאז מקובלת בקשתם.
שמות יז,א-ז:
ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין, למסעיהם--על פי ה' ויחנו ברפידים, ואין מים לשתות העם. וירב העם, עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה; ויאמר להם משה, מה תריבון עימדי, מה תנסון את ה'. ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר, למה זה העליתנו ממצריים, להמית אותי ואת בניי ואת מקניי, בצמא. ויצעק משה אל ה' לאמור, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלוני. ויאמר ה' אל משה, עבור לפני העם, וקח איתך מזקני ישראל ומטך, אשר הכית בו את היאור--קח בידך, והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור, בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל. ויקרא שם המקום, מסה ומריבה:על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור, היש ה' בקרבנו, אם אין.
במדבר כ,ב-יג:
ולא היה מים, לעדה וייקהלו, על משה ועל אהרון. וירב העם, עם משה ויאמרו לאמור, ולו גווענו בגווע אחינו לפני ה'. ולמה הבאתם את קהל ה', אל המדבר הזה, למות שם, אנחנו ובעירנו. ולמה העליתונו ממצריים, להביא אותנו אל המקום הרע הזה:לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות. ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אלפתח אוהל מועד וייפלו על פניהם; ויירא כבוד ה', אליהם. וידבר ה' אל משה לאמור. קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן הסלע, והשקית את העדה ואת בעירם. וייקח משה את המטה מלפני ה', כאשר ציווהו. ויקהילו משה ואהרון, את הקהל--אל פני הסלע; ויאמר להם, שמעו נא המורים--המן הסלע הזה, נוציא לכם מים. וירם משה את ידו, ויך את הסלע במטהו--פעמיים; וייצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרון, יען לא האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל--לכן, לא תביאו את הקהל הזה, אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל את ה' וייקדש, בם.
