דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר

ירושלמי ראש השנה דף טז,ב

דוגמאות:

יעקב אמר לבניו (בראשית מג,ו-ז):

ויאמר ישראל, למה הרעותם לי להגיד לאיש, העוד לכם אח. ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמור, העוד אביכם חי היש לכם אח, ונגד לו עלפי הדברים האלה, הידוע נדע כי יאמר, הורידו את אחיכם.

אולם לא נזכר בפגישת יוסף ואחיו ששאלם יוסף על כך. לפי הפשט הם אמרו לו זאת מיוזמתם, שנאמר (בראשית מב,ט-יג):

ויזכור יוסף--את החלומות, אשר חלם להם; ויאמר אליהם מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם. ויאמרו אליו, לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל. כולנו בני איש אחד נחנו, כנים אנחנו, לא היו עבדיך מרגלים. ויאמר, אליהם: לא, כי ערוות הארץ באתם לראות. ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד, בארץ כנען; והנה הקטון את אבינו היום והאחד איננו.

לכן אפשר לחשוב שאחי יוסף אמרו ליעקב שיוסף שאלם 'היש להם אב או אח', גם אם לא שאלם, כדי להצדיק את אמירתם, אך לא נכון לחשוד בבני יעקב ששיקרו ! ואכן שאל יוסף את אחיו, בפגישתו הראשונה איתם: 'היש להם אב או אח', כמפורש בפרשת ויגש בדברי יהודה ליוסף (בראשית מד,יט):

אדוני שאל את עבדיו לאמור: היש לכם אב, או אח.

כדי להבין את פגישת יוסף עם אחיו ואת חילופי הדברים ביניהם, מה נאמר ונכתב ומה נאמר, אך לא נכתב, יש לדעת את אילוצי יוסף ביחסיו אל אחיו:

יוסף לא התוודע אל אביו בהגיעו לגדולה, כי בכך היה מתגלה לאב שהאחים מכרוהו והצער והאכזבה מבניו היו ללא נשוא ואולי אף ללא תקנה. יוסף ידע, מחלומותיו, כי האחים יגיעו מצרימה. הוא הבין שהאחים לא מכרוהו בבחירתם, אלא בעל כורחם, כחלק מביצוע תוכנית ה' להוריד את בני ישראל מצרימה. ה' נטל מהם חופש הבחירה בנדון כעונש על קינאתם ביוסף ושינאתם אותו שהן עבירות חמורות בהתחשב בגדולת בני יעקב ויוסף הבין שעל שינאתם אותו, הכריח ה' את אחיו למוכרו והשתמש בהם כדי להוריד את אביו ואחיו למצרים וכך אמר להם בהיוודעו אליהם (בראשית מה,ח):

ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה, כי, הא-לוהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצריים.

את העובדה שה' גרם לאחי יוסף למוכרו על שינאתם אותו ושלא בבחירתם מכרוהו, רצה יוסף להוכיח לאביו, בטרם יתגלה לו שבניו מכרוהו ויחושו שמרצונם מכרוהו יהיו בעיניו כפושעים נוראים.

יוסף תכנן לעשות זאת על ידי העמדת אחיו במבחן מסירותם לבנימין, הבן השני של רחל, אשת יעקב המועדפת. לכן הטיל על בנימין אשמת גנבה, כתואנה לקחתו לעבד וגרם לאחיו להכיר בחטאם, שכך אמר יהודה ליוסף (בראשית מד,טז):

ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני, מה נדבר ומה נצטדק, האלוהים, מצא את עוון עבדיך--הננו עבדים לאדוני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו.

והביא לגילוי מסירות האחים לבנימין שבחרו להישאר עבדים איתו והדגשת גדולת יהודה, שהתנדב להישאר במקום בנימין, עבד במצרים נכונות יהודה זו, הייתה שיא במסירות אח לאחיו, מעבר לחובה לאהוב לו כמוהו, וגם שיא באהבתו לאביו ורצונו להקל בצערו והוכחה באמינותו במלוי התחייבותו לאב.

יוסף סבל בנסותו את האחים, דאג מאד לאביו ושאל כל פעם לשלומו ומידי פעם יצא לבכות מסבלו והתרגשותו. אך העריך שהדבר חיוני לתדמית אחיו בעיני אביהם. ראה על התנהגות יוסף עם אחיו במאמר 'על בגבלת חופש הבחירה כעונש'.

לאור האמור, נחזור לפרשת יוסף ואחיו. סביר שכשראה את אחיו, רצה להוציא מהם מיד מידע על אביו ובנימין. לכן התנכר להם והודיעם שהם מרגלים, כדי להביאם לתת פרטים על עצמם כדי להוכיח את חפותם והצליח, שאכן אמרו האחים (בראשית מב,יא):

כולנו, בני איש אחד נחנו; כנים אנחנו, לא היו עבדיך מרגלים.

וסביר שבתגובה לדבריהם כאן שאל יוסף על אביו ואחיו בנימין, 'היש לכם אב, או אח', כפי שאמר יהודה, למרות שלא פורש, אך כשהמשיך ללוחצם כמרגלים הדגישו (בראשית מב,יג):

ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד--בארץ כנען; והנה הקטון את אבינו היום, והאחד איננו.

ומיד השתמש בכך יוסף לבחינת יחסם לבנימין ואמר (בראשית מב,יד-טו):

ויאמר אליהם, יוסף: הוא, אשר דיברתי אליכם לאמור--מרגלים אתם. בזאת, תיבחנו: חי פרעה אם תצאו מזה, כי אם בבוא אחיכם הקטון הנה.

סביר ששאל יוסף על אביו ובנימין כדברי יהודה ליוסף, אך הדבר לא פורט בפגישה הראשונה, כי לא הייתה לכך חשיבות אז, אלא רק כשנזקק יהודה לשחרר את בנימין ולהשאר במקומו עבד ליוסף. הרי זה מקרה של דברי תורה עניים במקומם, בפגישה הראשונה של יוסף עם אחיו, אך עשירים במקום אחר, בפגישה החוזרת של יהודה עם יוסף.

והרי מקרה נוסף של 'דברי תורה עניים במקומן אך עשירים במקום אחר', דומה לקודם: אליעזר נשלח על ידי אברהם שהורה לו (בראשית כד,ד):

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך; ולקחת אישה לבני ליצחק.

לפי הוראה זו, לא בקש אברהם מאליעזר להביא אשה ליצחק ממשפחתו מבית אביו אלא מארצו וממולדתו. לפיה, כל בת טובה מארצו ומולדתו של אברהם, יכלה להתאים ליצחק. אולם אליעזר אמר ללבן (בראשית כד,לח):

אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אישה לבני.

אך אפשר ולא אמר אליעזר כך ללבן כדי לשכנעו לתת לו את רבקה? לא! כיצד?

במקום ללכת אל ישר למשפחת אברהם ניחש אליעזר, בבקשו משואבת המים להשקותו ולהחליט לפי תשובתה, אם היא האישה המיועדת ליצחק. לכן, אם נשלח להביא אישה מתאימה ממולדת אברהם ולא דווקא ממשפחת אברהם, הרי הצליח ה' דרכו שהרי מצא אישה אדיבה מעל ומעבר למה שציפה וגם לו לא הייתה רבקה ממשפחת אברהם, אלא רק מארצו וממולדתו של אברהם, אבל אז, למה נאמר (בראשית כד,כא):

והאיש משתאה, לה; מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו, אם לא.

הרי הצליח למצא אישה טובה ממולדת אברהם, שהשקתה לא רק אותו. אלא גם את כל גמליו! אלא שכל עוד לא ידע אליעזר אם היא מבית אברהם, לא ידע אם הצליח ה' דרכו. מכאן שנכון שאברהם הורהו להביא אישה דווקא מבית אביו וממשפחתו ולכן רק אחר ששאל (בראשית כד,כג):

ויאמר בת מי את, הגידי נא לי; היש בית אביך מקום לנו, ללין.

וענתה (בראשית כד,כד):

ותאמר אליו, בת בתואל אנוכי, בן מלכה, אשר ילדה לנחור.

ידע אליעזר שה' הצליח דרכו ואמר (בראשית כד,כז):

ויאמר, ברוך ה' א-לוהי אדוני אברהם, אשר לא עזב חסדו ואמיתו, מעם אדוני; אנוכי, בדרך נחני ה', בית, אחי אדוני.

למרות שדברי תורה עניים במקומם, בהוראת אברהם לאליער, הם עשירים במקום אחר שתוארה השתאות אליעזר לדעת אם רבקה ממשפחת אברהם כי מוכח מהם שאכן ביקש אברהם את אליעזר להביא ליצחק אישה ממשפחתו