לפי הכתוב בתורה, אנחנו כבר בימות המשיח

קורות עם ישראל, נצפו, לטוב ולרע, על ידי הנביאים, והתקיימו בדיוק מופתי ומוכח בהם שמצבנו החומרי מדיני, תלוי רק בעשותינו הוראות ה', או בהפירנו אותן וכך כתב רמב"ם בסוף איגרת תחיית המתים, על משמעות קורות עמנו להוכחת מציאות הבורא והשגחתו, ראה מובאה(1). העברית בפיסקה זו אינה לשון רמב"ם, אלא תרגום דבריו מערבית, וקשה להבינה, לכן אנסה לקרבה לעברית של ימינו:

ויש משמעות רבה לעובדה שעשיית רצון ה' מאפשרת חיים טובים בעולם, והמריית רצונו הורסת אותם. וכבר נזכר בתורה שעובדה זו היא מופת קיים בכל הדורות, רצוני לומר שטוב לעם ישראל בעשותו רצון ה'', ורע לו בהמרותו את רצון ה''. על כך נאמר 'והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם'. ומפני זה אמרו חז"ל 'אין מזל לישראל', התכוונו לאמר שהטוב המגיע לעם ישראל או הרע הפוקד אותו, אינם מקריים, אלא תלויים בעשיית רצון ה'' או בהמריית רצונו וזה אות גדול יותר מכל אות'...ולענין זה עצמו כיוון גם כן באומרו ביחוד האומה: "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וכו', ואתכם לקח ה'", רצונו לאמר, שעניניהם אינם נוהגים כעניני שאר אומות העולם, אלא ייחדם בזה המופת הגדול שיהיו פעולותיהם תמיד נקשרות בהתנהגות תקינה או בהתנהגות נפסדת.

רמב"ם קבע, בדבריו אלה, שאין מקריות בקורות עם ישראל אלא שמצב עם ישראל צמוד בדיוק מופתי לעשיית רצון ה' או להמריית רצונו, וכי 'זה אות גדול יותר מכל אות'. והדגיש רמב"ם, בפרק א בהלכות תעניות: בהתאם לעקרון שהכל תלוי בעבודה ובמרי, פסק רמב"ם בהלכות תעניות א,ב-ג:

ב. ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ויידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב "עוונותיכם הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

ג. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית הרי זו דרך אכזרייות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי בקרי. והלכתי עימכם בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי.

ולפי עקרון זה חקרו חז"ל את סיבות החורבנים שבאו עלינו בחטאינו, ומצאון, וכך נאמר בתלמוד הירושלמי מסכת יומא ד' עמ' ב:

מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים. מצאנו שלא חרב הבית בראשונה, אלא שהיו עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ושופכין דמים, אבל בשני, מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצוות ובמעשרות וכל ווסת (הרגל) טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים.

רבי יוסי בן אלישע קבע גורם חשוב ביותר ומתמיד לסיבות הצרות הבאות עלינו ועל העולם (בבלי, שבת קלט,א):

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל. שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה, ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמור, הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו רעה" (מיכה ג,ט-יא). רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (שם, יב) ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיהו א) "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".

מתעוררת שאלה ידועה, אם ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל חטאו, למה בא חורבן והרג גם על אלה שלא חטאו וקטנים שאינן בני עונשין, למשל ילדי קורח הקב"ה עשה האותות במצרים כדי להודיע את כוחו ולספר שמו בכל הארץ, שכך כתוב (שמות ט,טו-טז):

כי עתה שלחתי את ידי, ואך אותך ואת עמך בדבר; ותיכחד, מן הארץ. ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את כוחי; ולמען ספר שמי, בכל הארץ.

הדברים השפיעו כפי שייעדם ה' על הגויים שכך אמרה רחב למרגלים של יהושע (יהושוע ב,י-יא):

כי שמענו, את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, בצאתכם, ממצריים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג--אשר החרמתם, אותם. ונשמע ויימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם: כי, ה' אלוהיכם--הוא אלוהים בשמיים ממעל, ועל הארץ מתחת.

וגם אחרי עשרות שנים ניכרה השפעתם על פלשתים שאמרו (שמואל א ד,ח):

אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלוהים האדירים האלה: אלה הם האלוהים, המכים את מצריים בכל מכה--במדבר.

אבל עמנו שראה את כל האותות והמופתים, את קריעת ים סוף ועמוד הענן, המן ומעמד הר סיני, ואת השפטים שעשה ה' באלילי מצרים ובכל עשו עגל זהב ואמרו "אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך ממצרים". וניסה העם את ה' נסיונות חוזרים כפי שנזכר בתורה ותואר בתהילים (תהילים עח,יט-כב):

וידברו, באלוהים: אמרו, היוכל אל--לערוך שולחן, במדבר.

הן הכה צור, ויזובו מים-- ונחלים ישטופו: הגם לחם, יוכל תת; אם יכין שאר לעמו.

לכן, שמע ה'-- ויתעבר: ואש, נישקה ביעקוב; וגם אף, עלה בישראל.

כי לא האמינו, באלוהים; ולא בטחו, בישועתו.

ובתורה נאמר

כי כל האנשים, הרואים את כבודי ואת אותותיי, אשר עשיתי במצריים, ובמדבר; וינסו אותי, זה

עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. אם יראו, את הארץ, אשר נשבעתי, לאבותם; וכל מנאציי, לא

יראוה. ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עימו, וימלא, אחריי--והביאותיו, אל הארץ אשר בא

שמה, וזרעו יורישנה.

וכאשר סרבו להיכנס לארץ המובטחת בעצת המרגלים ובניגוד להבטחת ה', נשבע ה' (במדבר יד,כג-כד):

אם יראו, את הארץ, אשר נשבעתי, לאבותם; וכל מנאציי, לא יראוה. ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עימו, וימלא, אחריי--והביאותיו, אל הארץ אשר בא שמה, וזרעו, יורישנה.

חטאנו לה' פעמים רבות וסלח לנו, בפרשת כי תבוא הוכיח משה את העם (דברים כט,א-ח):

ויקרא משה אל כל ישראל, ויאמר אליהם:אתם ראיתם, את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצריים, לפרעה ולכל עבדיו, ולכל ארצו. המסות, הגדולות, אשר ראו, עיניך--האותות והמופתים הגדולים, ההם. ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועיניים לראות ואוזניים לשמוע, עד, היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה, במדבר; לא בלו שלמותיכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם, ויין ושיכר לא שתיתם--למען, תדעו, כי אני ה', אלוהיכם. ותבואו, אל המקום הזה; וייצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו, למלחמה--ונכם. וניקח, את ארצם, וניתנה לנחלה, לראובני ולגדי--ולחצי, שבט המנשי. ושמרתם, את דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם--למען תשכילו

מה פירוש "ולא נתן ה' לכם לב לדעת"? לא שמנע ה' מכם לדעת, אלא שלא סייע, זה היה בראשית היווצרות העם ואמר ריש לקיש על הנהגת ה'(במשלי ג):

"אם ללצים, הוא יליץ ולענוים יתן חן" בא ליטמא, פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו (בבלי, שבת קד,א)

הקב"ה לא מנע מהעם לראות את ניפלאותיו, אך כיוון שהתעלמו מהגלוי, לא סייע להם. וכך היה ברוב דברי ימי עמנו. אך הגעו בחטאינו למניעת אפשרות תשובה, כפי שקרה לפרעה מלך מצרים, שכך אמר אליהו הנביא: והסביר רמב"ם שההוראה למנוע תשובה חלה אחר שעברנו בחטאינו דרגה שעונשה לאבד את יכולת התשובה ועל כך נאמר (מלכים א יח,לז):

ענני ה', ענני, ויידעו העם הזה, כי אתה ה' האלוהים; ואתה הסיבות את ליבם, אחורנית.

ואמר ה' לישעיהו למטרה זו (ישעיהו ו,י-יג):

השמן לב העם הזה, ואוזניו הכבד ועיניו השע: פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין ושב--ורפא לו. ואומר, עד מתיי אדוניי; ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה, תישאה שממה. וריחק ה', את האדם; ורבה העזובה, בקרב הארץ. ועוד בה עשירייה, ושבה והייתה לבער: כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם--זרע קודש, מצבתה.

עד מתי נחזרו על חטאינו ונתעלם מהוראות ה'? עד שבאו עלינו "כל הדברים האלה הברכה והקללה" שבפרשת "כי תבוא" וסביר שהקללה היא השואה, אך ריחם עלינו ה', כי הייתה פחות חמורה מקללת פרשת "כי תבוא", כמוסבר למעלה. ומנין שהקללה האחרונה היא השואה, כי אחריה והחלו הרהורי תשובת אמת. קיבל ה' את תשובתנו והחל קיבוץ גלויות, שלא היה בשום תקופה אחרת בדברי ימי עמנו ונאמר בפרשת ניצבים תואר הליך הגאולה (דברים ל,א-ה):

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי, לפניך; והשבות אל לבבך, בכל הגויים, אשר הדיחך ה' אלוהיך שמה. ושבת עד ה' אלוהיך, ושמעת בקולו, ככול אשר אנוכי מצווך היום, אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים, אשר הפיצך ה' אלוהיך, שמה. אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך, אל הארץ אשר ;ירשו אבותיך--וירשתה; והיטיבך והרבך מאבותיך.

"כי בואו עליך כל הדברים האלה, הקללה והברכה", אז "והשבות אל לבבך" כולל השואה כמוסבר למעלה.

הגענו לארץ המובטחת והזהירנו יהושע בן נון לפני מותו (יהושוע כג,יד-טז):

והנה אנוכי הולך היום, בדרך כל הארץ; וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם, כי לא נפל דבר אחד מכול הדברים הטובים אשר דיבר ה' אלוהיכם עליכם--הכול באו לכם, לא נפל ממנו דבר אחד. והיה, כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב, אשר דיבר ה' אלוהיכם, אליכם:כן יביא ה' עליכם, את כל הדבר הרע--עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת, אשר נתן לכם ה' אלוהיכם. בעוברכם את ברית ה' אלוהיכם, אשר ציווה אתכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם--וחרה אף ה', בכם, ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם

אף לא נשמענו לאזהרות התורה עזבנו את עבודת הבורא ועבדנו אלילים, למשל (שופטים י,ו-טז):

ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני ה', ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלוהי ארם ואת אלוהי צידון ואת אלוהי מואב ואת אלוהי בני עמון, ואת אלוהי פלשתים; ויעזבו את ה', ולא עבדוהו. וייחר אף ה', בישראל; וימכרם, ביד פלשתים, וביד, בני עמון. וירעצו וירוצצו את בני ישראל, בשנה ההיא:שמונה עשרה שנה, את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן--בארץ האמורי, אשר בגלעד. ויעברו בני עמון את הירדן, להילחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפריים; ותצר לישראל, מאוד. ויזעקו בני ישראל, אל ה' לאמור:חטאנו לך--וכי עזבנו את אלוהינו, ונעבוד את הבעלים. ויאמר ה', אל בני ישראל:הלוא ממצריים ומן האמורי, ומן בני עמון ומן פלשתים. וצידונים ועמלק ומעון, לחצו אתכם; ותצעקו אליי, ואושיעה אתכם מידם. ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלוהים אחרים; לכן לא אוסיף, להושיע אתכם. לכו, וזעקו אל האלוהים, אשר בחרתם, בם:המה יושיעו לכם, בעת צרתכם. ויאמרו בני ישראל אל ה', חטאנו--עשה אתה לנו, ככל הטוב בעיניך: אך הצילנו נא, היום הזה. ויסירו את אלוהי הנכר, מקרבם, ויעבדו, את ה'; ותקצר נפשו, בעמל ישראל.

ה' הושיענו אך חזרנו לחטוא, נענשנו בקשנו רחמים, נושענו ושוב חטאנו. הנביא ישעיהו שאל "עד מתי" (ישעיהו ו,יג)?

ויאמר, לך ואמרת לעם הזה:שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראה ואל תדעו. השמן לב העם הזה, ואוזניו הכבד ועיניו השע:פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין ושב--ורפא לו. ואומר, עד מתיי אדוניי; ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה, תישאה שממה. וריחק ה', את האדם; ורבה העזובה, בקרב הארץ. ועוד בה עשירייה, ושבה והייתה לבער:כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם--זרע קודש, מצבתה.

בפרשת כי תבוא ובפרשת נצבים" ניתנה התשובה לשאלה "עד מתי?", כיצד? נאמר שם (דברים כט,א-ח):

ויקרא משה אל כל ישראל, ויאמר אליהם:אתם ראיתם, את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצריים, לפרעה ולכל עבדיו, ולכל ארצו. המסות, הגדולות, אשר ראו, עיניך--האותות והמופתים הגדולים, ההם. ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועיניים לראות ואוזניים לשמוע, עד, היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה, במדבר; לא בלו שלמותיכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם, ויין ושיכר לא שתיתם--למען, תדעו, כי אני ה', אלוהיכם. ותבואו, אל המקום הזה; וייצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו, למלחמה--ונכם. וניקח, את ארצם, וניתנה לנחלה, לראובני ולגדי--ולחצי, שבט המנשי. ושמרתם, את דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם--למען תשכילו, את כל אשר תעשון.

ובפרשת "ניצבים" מתוארת החזרה בתשובה וימות המשיח, כך (דברים ל,א-י):

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, והשבות אל לבבך, בכל הגויים אשר הדיחחך ה' אלוהיך שמה ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו, ככול אשר אנוכי מצווך, היום: אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלוהיך את שבותך וריחמך ושב, וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך, שמה. אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך, אל הארץ אשר ירשו אבותיך--וירשתה; והיטיבך והרבך, מאבותיך. ומל ה' אלוהיך את לבבך, ואת לבב זרעך:לאהבה את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך--למען חייך. ונתן ה' אלוהיך, את כל האלות האלה, על אויביך ועל שונאיך, אשר רדפוך. ואתה תשוב, ושמעת בקול ה'; ועשית, את כל מצוותיו, אשר אנוכי מצווך, היום. והותירך ה' אלוהיך בכול מעשה ידך, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך--לטובה:כי ישוב ה', לשוש עליך לטוב, כאשר שש, על אבותיך. כי תשמע, בקול ה' אלוהיך, לשמור מצוותיו וחוקותיו, הכתובה בספר התורה הזה:כי תשוב אל ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך.

בפרשת ניצבים מתוארת ביופי החזרה בתשובה של עמנו ובקיבוץ גלויות מרהיב, שהחל עם הקמת מדינת ישראל, יצרנה ה' וישמרנה לעד.