שאלת השכר והעונש כולל צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

בפירוש משנה ז בפרק ט במסכת ברכות כתב רמב"ם, בתרגום קאפח:

...כי נצא מזה לשאלת השכר והעונש ואל תבקש ממני בענין שאנחנו עכשו בו, זולתי ביאור הדברים בלבד, כלומר פשט הדברים, לפי שיש סתירות הרבה במקראות וכן במאמרי חכמים. אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'(1). ונקודת הצדק בזה אין כוח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג הקיף ידיעתו יתעלה, וכבר הודיענו יתעלה שאין בכח תבונתנו להשיג חכמתו וצדקו בכל שעשה ויעשה, והוא אמרו: 'כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' (ישעיהו נה,ט). לכן סמוך על העיקר הזה ואל תטריד עצמך לחקור בענין זה, לפי שכל מי שחקר בענין זה מאנשי אמונתנו וזולתם לא השיג גדולות, אלא נשאר כמו שאומרים עליהם השלום צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בענין זה איזה דמיון והרצאת דבר מה שנדמה כראיה ואינו כן אם תיטיב להתבונן...וכו'.

בדברים הבאים, איני מנסה לצלול במים האדירים, כדי להעלות עוד חרס, אלא מנסה לעזור לעצמנו להשתכנע בעיקר 'שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: כי כל דרכיו משפט'. ולהבין מדוע לא נוכל לדעת למה נראה לנו שצדיק ורע לו ושרשע וטוב לו.

בתלמוד יש נסיון להסביר מקרה שנראה שרע לצדיק אך מה שקורה לו הוא לטובתו:

תאני רב יוסף מאי דכתיב (שמות יב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר (יחזקאל כא) והכרתי ממך צדיק ורשע, בכי רב סף כולי האי נמי לאין דומין. א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב (ישעיהו נז) כי מפני הרעה נאסף הצדיק... (בבלי, בבא קמא דף ס,א)

אכן לגבי הפרט איננו יכולים לדעת את מאזן השכר והעונש שלו, מטעמים שיידונו בהמשך, אבל עם שלם, דרכיו ושאיפותיו ידועות ולכן רואים יותר איך פועלת מידת הצדק. סביר שלכך התכוון הנביא בתהילים פרק צד, פסוקים ז-יא:

ויאמרו, לא יראה יה; ולא יבין, א-לוהי יעקוב. בינו, בוערים בעם; וכסילים, מתיי תשכילו. הנוטע אוזן, הלא ישמע; אם יוצר עין, הלא יביט. היוסר גויים, הלא יוכיח: המלמד אדם דעת. ה'--יודע, מחשבות אדם, כי המה הבל.

הרשעים מעודדים עצמם שאין רואה ומבין את מעשיהם. על כך אומר הנביא וכי יתכן ש'הנוטע אזן לא ישמע' וש'יוצר עין לא יביט'? וש'המלמד לאדם דעת' לא מבין מעשיכם?

נשים לב שכתוב 'המלמד אדם דעת', אולם לא כתוב 'היוסר אדם הלא יוכיח', אלא היוסר גויים הלא יוכיח' כי, כאמור, לגבי האדם - הפרט, אי אפשר לנו, בני האדם, לדעת אם אכן צדיק ורע לו רשע וטוב לו', כי רק ה' יודע מה בליבו של הפרט ורק הוא יודע אם הוא סובל ומה מידת סיבלו, אך לגבי גויים שלמים, מחשבותיהם ומוסרם ומעשיהם, גלויים גם לנו בני האדם. ואכן רואים אנו ש-'ה' משגיא לגויים ויאבדם...'(איוב יב,כג) איך גויים עולים, מסתאבים וכתוצאה מכך, אובדים. רמב"ם הדגיש בסוף איגרת 'תחיית המתים', שמוסר ה' בולט וניכר במיוחד לגבי עם ישראל כולו, שמצבו תלוי רק 'בעבודה ובמרי', וזה 'אות גדול יותר מכל אות'.

אולם קשה להתנחם במקרה הנ"ל ש'מפני הרעה נאסף הצדיק', כשחושבים על עשרת הרוגי מלכות על חנה ושבעת בניה ועל סבל עמנו, בו נראה שסובלים הצדיקים כרשעים.

ועוד, נאמר בהלכות תשובה ו,ב:

בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעשה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו--ראוי להיפרע ממנו; והקדוש ברוך הוא יודע היאך ייפרע. יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים: שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקניינו הן--כתוב "איש בחטאו, יומת" (מלכים ב יד,ו; וראה דברים כד,טז), עד שייעשה "איש".

אך כיוון שאין לייחס חטא לתינוקות, אין להענישם, קל וחומר שאין לגרום להם סבל בגלל חטאי הוריהם! 'והיה כצדיק כרשע חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט!? (בראשית יח,כה), אומרים אנו ושונים יום יום: 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו' (תהלים קמה,יז), לא יתכן שיאפשר ה' סבל לילדים שלא חטאו, ואם כך, איך נבין את מציאות עולמנו?

ננסה במשל, כשהיו ילדי קטנים ורבו על הבובות הייתי מזהירם, שאם ימשיכו לריב, אקח את הבובות, אם המשיכו, הייתי לוקחן ושמן על הארון. הילדים נענשו בלקיחת הבובות, אך לבובות לא קרה דבר. והרי יתכן שה' מעניש הורים שחטאו בהמתת בניהם הקטנים שהוא לוקח אליו. היפלא מה' להבטיח שהילדים לא יסבלו למרות אסונות שבאים עליהם? לא! כי הוא כל יכול.

קשה לנו להסתפק בדימוי כזה, אך אנו נולדים לתוך מציאות, שלכאורה, יש בה סבל לצדיקים ולקטנים שלא חטאו, עם מציאות כזו לא רק קשה להשלים, אלא שלא יתכן שאנו מבינים נכון מציאות שיש בה עוול בעולמו של הקב"ה.

הנביא ירמיהו יודע 'שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'. ונקודת הצדק בזה אין כוח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג היקף ידיעתו יתעלה', אך הנביא מקשה, בשם האדם הפשוט הרואה צדיק ורע לו: 'צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך. מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד?!'

חייבים אנו לדעת ולהאמין, שה' לא מאפשר סבל למי שלא מגיע סבל. עלינו לחפש אפילו אפשרות שנראית לנו רחוקה מהמציאות המוכרת לנו, כדי לקיים אמת זו גם אם איננה האפשרות האמיתית, כי אין שיכלנו מסוגל להבין את המציאות האמיתית, לכן ננסה!

גרימת צער לבעלי חיים, אסורה מהתורה. לכן הורה לנו ה' שחיטת בעלי חיים שאין בה סבל, כיצד? נאמר בהלכות שחיטה ג,א:

חמישה דברים מפסידין את השחיטה, ועיקר הלכות שחיטה להיזהר מכל אחת מהן; ואלו הן--שהייה, חלדה, דרסה, הגרמה, ועיקור.

יש להשתמש בסכין ללא כל פגם, הסכין חייב להיות בתנועה במשך כל השחיטה, אין ללחוץ עליו יותר מהלחץ הקל לביצוע החיתוך, ראה שם, פרטים בהלכות העוקבות.

כל זה כדי למנוע סבל מהבהמה. ואכן החיתוך עצמו לא מורגש, כפי שיודע מי שנחתך בסכין חד וחיתוך עורקי הצואר גורם מיד לירידת לחץ הדם במוח שמיא להרדמת התחושה. הרב סלימאן דוד ששון מגדולי התורה באנגליה במאה הקודמת, הוכיח בעזרת מדענים פיזיולוגים מומחים, שהשחיטה לפי דיני ישראל, היא ההמתה הקלה ביותר (1).

נאמר במדרש תנחומא, שמיני ח: ששאלו תלמידים את רבם 'מה איכפת לו לקב"ה אם נאכל בהמה ששחיטתה פסולה? אמר להם, לא איכפת לו, אלא משום צער בעלי חיים. פירוש: אם תותר באכילה בהמה שלא נשחטה כראוי, לא יקפידו על שחיטה הלכתית שמונעת צער בעלי החיים, מדרש זה נמצא גם בבראשית רבה, מב,א.

נוכח ההקפדה הרבה על הלכות השחיטה, כדי למנוע צער בעלי חיים, מוזרה ומזעזעת הלכה א בפרק ד בהלכות בפסולי המוקדשים (פסלמ ד,א):

ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שאבדה ונמצאת אחר שכיפרו הבעלים--הרי אלו ימותו. נמצאת אחר שנשחטה החטאת השנייה שהפריש, קודם שייזרק דמה--הרי זו ספק אם תמות, או תרעה עד שייפול בה מום; לפיכך תמות. וכיצד הן מתות: לא שיהרוג אותן בכלי או בידו; אלא יכניס אותן לבית, ונועל עליהם עד שימותו. ודברים אלו, כולם מפי משה רבנו נשמעו.

רמב"ם ידע שקשה לאדם המצווה בחומרה רבה למנוע צער בעלי חיים, לקבל הוראות להמתת בהמות שנפסלו להקרבה, לא בשחיטה, שאין בה סבל, אלא בהרעבה שיש בה צער רב מאד לבהמות המומתות. ולא בשחיטה שאין בה כל צער? לכן הדגיTישמלדש שזו הלכה למשה מסיני.

מה יכולה להיות מטרת ההלכה המזעזעת להמית בעלי חיים ברעב בסבל רב, כשאפשר להמיתם בשחיטה בלא סבל? לא יתכן שה' שאסר עלינו בתורתו לצער בעלי חיים, יורנו להמית בהמה בצער רב, בניגוד משווע לאיסורו לצער בעלי חיים, למרות שאפשר להמיתה בשחיטה בלא סבל. אלא אם יש מטרה חשובה מאד בהוראת הלכה זו.

צריכים להסיק שה' יתברך, שאוסר בחומרה לצער בעל חיים, אם הורה להמיתם ברעב, הוא, הכל יכול, ימנע מהם סבל בהמתתם ברעב בהוראתו!

לאיזה מטרה מביאנו ה' למסקנה זו? כדי שנקבל שכשהוא מעניש הורים חוטאים בבניהם הקטנים, אין הקטנים סובלים כשם שבהמות שהסגרנו בהוראתו למות ברעב, לא סובלות, קל וחומר שקטנים שממית ה' כדי להעניש את הוריהם החוטאים, לא סובלים.

ואם יטען הטוען שבמציאות שאנו מכירים, איננו יכולים לקבל שבהמה הגועה בסבלה מרעב וצמא, לא סובלת. נודה שטענתו מובנת, אך לא מוצדקת, כי יש להשיב לו שתי תשובות:

א. 'היפלא מה' דבר?! (בראשית יח,יד) כג) וכן, 'היד ה' תקצר' (במדבר יא כג')

ב. האם מוכן הטוען הדוחה אפשרות לא מציאותית שבהמות הגובעות ברעב בהוראת ה', לא סובלות ולקבל שנעשה עוול בעולמו של הקדוש ברוך הוא, שתינוקות מתים כעונש על חטאי הוריהם וסובלים, למרות שהם לא חטאו?

לכן למרות שהאפשרות שהבהמות לא סובלות במיתתן ברעב, נראית לנו לא סבירה ולכן לא קבילה. קל וחומר שהאפשרות שיעשה דבר עוולה בעולמו של הקב"ה לא תיתכן ואין לקבלה!

כשנבין זאת לגבי בהמות המומתות ברעב בהוראת ה', נבין שתינוקות שמתים כעונש להוריהם, אך התינוקות לא סובלים (2) ה' הכל יכול, מונע מהתינוקות כל סבל למרות שאנו מתרשמים שהם סובלים ומכאן נסיק שרק נראה לנו שצדיק ורע לו, אבל לא רע לו ולרשע, שנראה לנו שטוב לו, אך באמת לא טוב לו.

וכעת נבין מדוע כתב רמב"ם בפירוש משנה ז בפרק ט במסכת:

...כי נצא מזה לשאלת השכר והעונש ואל תבקש ממני בענין שאנחנו עכשו בו, זולתי ביאור הדברים בלבד, כלומר פשט הדברים, לפי שיש סתירות הרבה במקראות וכן במאמרי חכמים. אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'(1). ונקודת הצדק בזה אין כוח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג הקיף ידיעתו יתעלה, וכבר הודיענו יתעלה שאין בכח תבונתנו להשיג חכמתו וצדקו בכל שעשה ויעשה, והוא אמרו: 'כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' (ישעיהו נה,ט). לכן סמוך על העיקר הזה ואל תטריד עצמך לחקור בענין זה, לפי שכל מי שחקר בענין זה מאנשי אמונתנו וזולתם לא השיג גדולות, אלא נשאר כמו שאומרים עליהם השלום צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בענין זה איזה דמיון והרצאת דבר מה שנדמה כראיה ואינו כן אם תיטיב להתבונן...וכו'.

כי אם יש הנראים סובלים ואינם סובלים, ויש שנראים נהנים, אך הם סובלים, אי אפשר לדעת אם הצדיק באמת רע לו ואם הרשע טוב לו! אך חייבים אנו לדעת ולקבל את העיקר:

שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'.

חוברת הרב סלימאן דוד ששון על השחיטה

במאמר של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית Hypnosis today (2010) נאמר שהיפנוזה יכולה להוריד במידה משמעותית מאד כאבים של ניתוח בזמן הניתוח ואחריו ולחסוך במידה ניכרת שימוש בחומרים להורדת כאבים. ואם אדם יכול להוריד כאבים בהיפנוזה, אין מקום לתהות על שהקב"ה יכול להוריד כאבים לגמרי. אך אין צורך בדוגמאות מההיפנוזה, או אחרות, כי לא יפלא מה' דבר!