משך שהות בני ישראל במצרים

בחקר כתבי יד עתיקים שהועתקו במשך הדורות פעמים רבות, אנו מוצאים שינויי נוסח. חלקם טעויות סופרים וחלקם שינויים מכוונים של מי שרצה לשנות את הנוסח לפי הבנתו. אולם, למרות שינויים כאלה, תוכן ספרי הקודש שלנו, ברובו המכריע, נשאר מייצג את המקור. בימינו אנו, כתוצאה מן המחקר המתקדם ישנם כלים המסייעים לחוקרים בהתחקות אחר המקור, ועל כל פנים רוח הקדש וההלכה שבכתובים נשמרת (הרחבה בנושא מאת עידן דרשוביץ, נכדי, בנספח 1).

בפרשתנו, פרשת לך לך, עולה קושי מן הפסוקים, ויתכן כי גם הוא נובע משגיאת מעתיק. הקב"ה מתגלה אל אברהם במעמד ברית בין הביתרים ומנבא כי זרעו ישועבד 400 שנה בארץ לא להם:

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

לפי הפשט שהו בני ישראל 430 שנה, שנאמר בספר שמות יב, מ-מא, בפירוש:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שלשים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה', מארץ מצריים. ישנם פסוקים שלא מתיישבים עם מושב בני ישראל כה ארוך (שמות ו,טז-כ):

וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: בְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם :וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת-יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת-מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:

מפסוקים אלה עולה לכאורה, כי משה הוא נכד של לוי בן יעקב. כלומר, שחלפו ארבעה דורות מיעקב אבינו ועד להולדתו של משה. מהבנת הפסוק כפשוטו עולה כי יוכבד, דודתו של עמרם אשר לקח לאישה, היתה בת לוי, ואם כן ילדה בהיותה הרבה מעל גיל מאה ! לא יתכן כי יוכבד ילדה בגיל כל כך מבוגר ללא כל התייחסות של הכתובים לנס הכרוך בהולדתו של מושיע ישראל כאשר לגבי שרה מודגש נס הולדת יצחק בנה בגיל צעיר יותר. רש"י ער לבעייה העולה מן הפסוק וכותב:

...ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת עם הבאים עם יעקב היה. צא וחשוב, כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך. ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים* והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם...וכשמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן ר"י (210) וזה אחד מן הדברין ששינו לתלמי המלך.

* קהת בן לוי בן יעקב הגיע למצרים, כבן 10 ש'

דרך הפתרון שמציע רש"י לבעיית השנים נשענת על הנחה כי קהת הגיע למצרים בגיל מאוחר, וכן תחילת מניית 430 השנה כבר מהולדת יצחק. סברתו היא, כי במצרים עצמה ישבו בנ"י 210 שנה, ויתר השנים בכדי להשלימן ל430 היו עוד קודם לכן, החל מלידת יצחק ועד ירידת בנ"י מצרימה.

אולם, לא קבילה הדעה שבני ישראל ישבו במצרים 210 שנים, בניגוד למפורש בתורה, כי לפי חשבון זה שועבדו רק כמאה שנים (אם לוקחים בחשבון את משך חיי יוסף במצרים ודור נוסף אחריו שסביר שלא שועבד, מגיעים ל100 שנה בקירוב בהם לא שועבדו), וגם זה בניגוד ברור לדברי ה' לאברהם בברית בין הביתרים אשר הבאנו בראשית הדברים.

יש סבירות להניח כי לאורך שושלת בית לוי היו שמות חוזרים, וכי קהת אבי עמרם, אבי משה, הוא אינו אותו קהת שהוא צאצא ישיר לאביו לוי בן יעקב.

בעייה הנובעת מכך שחלפו רק ארבעה דורות היא מניין בנ"י בצאתם ממצרים, שמחייב התרבות לא סבירה לפרק זמן זה. שד"ל ער לבעייה ומתקשה לקבל את הסברה שבני ישראל הגיעו מ-70 נפש ל-600,000 גברים בין גיל 2050 . משמעות מספרים אלה היא שעם ישראל מנה יותר משני מליון נפש באותה עת והגיע למספרים אלה במשך 210 שנים בלבד!!! לשם הגעה למספר כה נכבד של אנשים צריך היה זמן רב יותר. לפיכך סבור שד"ל שיש לקבל את דברי התורה על שהיית בני ישראל במצרים במשך 430 שנה כמשמעם. ומה בדבר פירוט הדורות הכתובים בתורה, שמהם עולה תקופה קצרה יותר? על זה עונה שד"ל: "על כורחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם".

אך יש עוד פסוק קשה בנדון, שהרי נאמר (בראשית טו,טז):

ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה.

לא יתכן שבמשך 400 שנה, יהיו פחות מארבעה דורות. הרי משך דור, באותם זמנים היה 30 עד 35 שנה (כיצד משך דור כ30-35 שנה בנספח 2).

מדובר במספר דורות שיעבוד, שהחלו רק אחר מות יוסף, כ- 100 שנה אחר רדת בני ישראל מצרימה ונמשכו כ- 330 שנה, שהן 9-10 דורות של 35-30 שנה, אך אם נועד עם ישראל לחיות בארץ לא להם 400 שנה, איך יתכן שאחר 4 דורות בלבד, ישובו?! אלא סביר שאמירת ה', 'ודור רביעי ישובו', משמעה בדור רביעי לשיעבוד, אך בכך לא מגיעים הדברים לפתרונם, שהרי, אם משך דור 35 ואפילו 40 שנה לא יתכן שב- 330 שנות שעבוד, היו פחות מארבעה דורות, אלא אם נניח שהמילה 'רביעי' היא שיבוש.

אני רוצה להציע כי המילה רביעי היא שיבוש של המילה 'תשיעי' שהיתה במקורה בכתובים. השיבוש יכול היה להיווצר במחיקת ה'ש' וחלק ה'ת' הסמוך ל'ה', שהפך ל'ר' ומגיה תיקן את המילה המשובשת 'תשיעי', ל'רביעי'. אם נאמץ אפשרות זו שה' אמר לאברהם שדור 'תשיעי' ישובו, כלומר, במהלך דור תשיעי, כלומר אחר עבור 8-9 דורות של 35-30 שנים, שהם בין 240 לבין 315 שנה הרי זה תואם את התקופה, שבה היו בני ישראל משועבדים במצרים.

קשה לקבל שיש טעויות בתורה, אך יש טעויות. רמב"ם, בזמנו, מצא טעויות רבות בפרשיות פתוחות וסתומות, ברוב ספרי התורה בימיו, שבגללן היו רוב ספרי התורה בזמנו פסולים! (הלכות ספר תורה ח,ג-ה). ויש גם מספר תיבות, שכתיבן שונה בנוסח תורת יהודי אשכנז, מבנוסח יהודי ספרד ויהודי תימן. ויש שינויי נוסח בעלי משמעות, בכל נוסחי התורה שלפנינו.

לסיכום: נבואת ה' לאברם בפרשתנו כי צאצאיו ישועבדו בארץ לא להם 400 שנה תואמת את מה שנאמר בהמשך:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שלשים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה', מארץ מצריים.

ניסיון לתקן זאת ל210, אינו קביל.

נספחים:

נספח 1.

מבוא לשינויי נוסחאות בכתבי הקדש: מאת עידן דרשוויץ

עידן דרשוביץ הוא חוקר מקרא בחברת העמיתים של אוניברסיטת הרווארד (Harvard Society of Fellows)

רבים מאמינים היום כי נוסח המקרא כפי שהוא מופיע בתנ״כים שלנו מדויק ומושלם. אולם, עיון בכתבי יד של התנ״ך לאורך ההיסטוריה מלמד שכמעט כל עותק שונה ממשנהו. כבר במאה השמונה עשרה, ליקט בנימין קניקוט אלפי הבדלי נוסח (חלקם משמעותיים ביותר) בין כתבי יד שונים של התנ״ך.

לדוגמא, בחלק מן התנ״כים, מופיעים שני פסוקים לאחר יהושע כ״א, ל״ה שאינם נמצאים בספרים אחרים. תנ״ך קורן מביא את שתי הנוסחאות:

כמו כן, מדרשים רבים מבוססים על גרסאות השונות מן הנוסח המקובל היום. דוגמא מובהקת היא שאלת הבן החכם בהגדה של פסח. רבים תמהו על כך שהבן הרשע ננזף על שהוציא את עצמו מן הכלל (״מה העבדה הזאת לכם״ — לכם ולא לו) כאשר שאלת החכם מנוסחת באופן דומה למדי: ‏מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלקינו אתכם. התשובה היא שמדרש זה מבוסס על נוסח אחר מזה שמופיע בכל ספרי התורה כיום: אשר צוה ה׳ אלקינו אֹתנו.

במספר מקומות הודו חז״ל בשינויי הנוסח בריש גלי. בירושלמי תענית פרק ד׳, הלכה ב׳ (עם מקבילות באבות דברי נתן כ״י ב׳, ספרי ומסכת סופרים) מסופר על כמה ספרי תורה אשר נמצאו בחצר בית המקדש:

שלשה ספרים מצאו בעזרה: ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא. באחד מצאו כתוב ״מעון אלהי קדש״ ובשנים כתיב (דברים לג) ״מענה אלהי קדם״ — וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב ״וישלח את זעטוטי בני ישראל״ ובשנים כתוב (שמות כד) ״וישלח את נערי בני ישראל״ — וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע ״היא״ ובשנים כתיב אחד עשר ״היא״ — וקיימו שנים ובטלו אחד.

לסיכום, אין מנוס מן המסקנה שבספרינו הקדושים נפלו טעויות וכן נערכו שינויים מכוונים.

נספח 2:

כיצד דור מונה 35 שנה?

נאמר בדברי הימים א ה,כט-לו

ובני עמרם, אהרון ומשה ומרים; ובני אהרון—נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר.

ואלעזר הוליד את פינחס, פינחס הוליד את אבישוע.

אבישוע הוליד את בוקי, ובוקי הוליד את עוזי.

ועוזי הוליד את זרחיה, וזרחיה הוליד את מריות.

מריות הוליד את אמריה, ואמריה הוליד את אחיטוב.

ואחיטוב הוליד את צדוק, וצדוק הוליד את אחימעץ.

ואחימעץ הוליד את עזריה, ועזריה הוליד את יוחנן.

ויוחנן, הוליד את עזריה; הוא, אשר כיהן בבית אשר בנה שלמה בירושלים.

פינחס היה מיוצאי מצרים. מפינחס עד עזריה, שכיהן בבית אשר בנה שלמה, יש 13 דורות, ונאמר במלכים א ו,א:

ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצריים בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני, למלוך שלמה, על ישראל; וייבן הבית, לה'.

הבית נבנה 7 שנים, שנאמר (מלכים א ו,לח):

ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית, לכל דבריו ולכל משפטיו; ויבנהו שבע שנים.

נחלק 487 ל- 13, נמצא שדור היה בין 35 ל- 40 שנה. סביר שמה שנאמר בבראשית טו,טז:

ודור רביעי ישובו הנה: כי לא שלם עוון האמורי עד הנה.

נספח 3.

דוגמא לשיבוש כתובים (את הדברים קבלתי מאברהם פוקס):

נתייחס לחלקו האחרון של הפסוק (שמות כ,כ):

מזבח אדמה, תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך; כל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך.

המשפט לא קל להבנה, נראה שיה צריך להיות:

בכל המקום אשר תזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך.

ואכן בתרגום הירושלמי (מאה השישית? ולא הנקרא יב"ע) מתרגם לפי 'תזכיר'

בכל אתר דתידכרון ית שמי

בתנ"ך עם שנויי נוסחאות מצאתי שיש נוסח בו כתוב 'תזכיר'.

כיצד נוצר השנוי בתורה?

אם נסתכל במטבע של 10 שקלים חדשים, נמצא כתוב עליה בכתב עברי של ימינו 'לגאולת ציון' וגם בכתב עתיק (מימי המרד הגדול לפי מידע מבנק ישראל). כנראה שמטביעי או מנפיקי המטבעות רצו "לחזור אל המקורות" ולכן בחרו באותיות עתיקות. ה'ת' בכתב העתיק נראית ממש כמו X, וה'א' זהה לה פרט לכעין ',' שמוצמד לקצה התחתון הימני של ה- X.

המהנדס פוקס העלה השערה שהשנוי חל בימי יאשיהו, שאז נמצאה תורה בבית המקדש, אחרי שכנראה הוכחדו ספרי התורה על ידי המלכים עובדי האלילים, כמסופר במלכים ב כב,ח-יא:

ויאמר חלקייהו הכוהן הגדול, על שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית ה'; וייתן חלקייה את הספר אל שפן, ויקראהו. ויבוא שפן הסופר, אל המלך, וישב את המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את הכסף הנמצא בבית, וייתנוהו על יד עושי המלאכה, המופקדים בית ה'. ויגד שפן הסופר, למלך לאמור, ספר נתן לי, חלקייה הכוהן ויקראהו שפן, לפני המלך. ויהי כשמוע המלך, את דברי ספר התורה; ויקרע, את בגדיו.

ויתכן שמי שקרא בו קרא 'אזכיר' במקום 'תזכיר', ואולי היתה שגיאה בספר ישן זה, שהרי הספרים היו כה נדירים שהמלך יאשיהו לא ידע את הכתוב בתורה, ויש להניח שהיו רק ספרים בודדים אחרים להשוואה. ובוודאי ציווה יאשיהו להעתיקו ולהפיצו. ואם היה כתוב בו 'אזכיר', נפוץ נוסח זה. אך, כאמור היה גם נוסח 'תזכיר' לפני ר' סעדיה גאון ובתרגום הירושלמי כנ"ל. כמו כן, מופיע הדבר בתנ"ך שינויי נוסחאות כאחת הנוסחאות הקיימות.

#בראשית #לךלך