דבר תורה לפרשת חיי שרה

שליחותו של אליעזר

בפרשתנו נעסוק בשליחות אותה הטיל אברהם על עבדו במטרה להביא אישה ראויה ליצחק בנו.

עבד אברהם יוצא בשליחות אדוניו למצוא אישה ליצחק. כשמגיע העבד למעיין ומחליט על דעת עצמו על קריטריונים על פיהם תימצא האישה המתאימה ומבקש מהקב"ה שיסייע לו.

מרשימה מאוד הצלחתו של עבד אברהם בפנייתו לקב"ה, שהנערה אשר יפנה אליה ויאמר לה "הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" היא הנערה אשר הוכחת לבן עבדך.

חז"ל מבקרים אותו על התנהגותו ומתייחסים לדרך זו כניחוש.

מהו שימוש בניחוש – כאשר אדם שולח שליח לבצע שליחות מסויימת ההגינות מחייבת שהשליח יעשה בדיוק כפי שנצטווה על ידי שולחו וזו נקראת שליחות נכונה והוגנת. אבל אם השליח משנה מהוראות השליח ואפילו בצורה שנראית הגיונית, הרי הוא מחדיר רעיונות משלו לשליחות המשלח. ולכן זה נקרא ניחוש כי מה שהוא מייחס למשלח אינו אלא ניחוש.

אברהם השביע את עבדו (בראשית כד, ב-ד):

ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

ובהגיע העבד למעיין (בראשית כד, יא-כא):

יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. יב וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. טו וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ. טז וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. יח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו. כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם-לֹא.

הדברים נראים כהצלחה מרשימה. הכתוב אומר לנו שהנערה בת בתואל היא, אך עבד אברהם עדיין אינו יודע זאת...

חכמינו פסלו שיטה זו בטענה שניחש מכיוון שלא עשה בדיוק כדברי אברהם אלא ניחש כי הנערה אשר תעשה כדבריו אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק.

אמנם לא כתוב שאברהם השביע את עבדו ללכת לבית משפחתו אך ניתן ללמוד מהפסוקים שזו אכן השליחות שהוטלה על העבד.

כיצד?

חכמינו קראו למה שמסופר כאן דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. אמנם בדברי אברהם לעבדו לא פורש שהוא צריך להביא את האישה מבית אביו ואילו בדברי עבד אברהם ללבן הוא מציין כי נשלח במפורש לבית אבי אברהם.

וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. לח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. לט וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי. מ וַיֹּאמֶר אֵלָי, יְהוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.

דבר אחר:

אילו לא הורא אברהם בפירוש לעבד להביא אישה מבית משפחת אברהם, לא היה נאמר (בראשית כד, כא):

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם-לֹא.

ומה היה לו להשתאות? אילו נתבקש רק ללכת למולדתו לאור כשדים ולהביא אישה משם הרי זו הצלחה מרשימה והיא בוצעה במלואה. אלא שאברהם אכן ביקש להביא אישה ממשפחתו ולכן המתין העבד לדעת ההצליח ה' דרכו ורק לאחר מכן שאל אותה (בראשית כד, כג):

וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין.

ורבקה ענתה לו (בראשית כד, כד):

וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר.

מפסוק זה נוכחים לדעת שזו היתה דרישתו של אברהם ולכן המתין העבד כדי לדעת מי היא. וזו גם הסיבה לכך שבהיות אליעזר בבית לבן ביקש לשחררו לחזור מייד לארצו לבית אברהם. כשניסו לעכבו הוסיף ואמר (בראשית כד, מח):

וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.

כשהוא מבקש לחזור והם אומרים לו תשב איתנו הנערה ימים או עשור – כלומר שנה (ימים) או עשרה חודשים (עשור). והוא עונה להם (בראשית כד, נו):

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

ה' הצליח דרכו ואכן זו היתה שליחותו: לקחת את רבקה ולחזור לבית אברהם.

תהייתו של אליעזר אחרי שרבקה ענתה על תפילתו הראשונה, ומשלא הסתפק במציאת האישה המתאימה (לדרישותיו) אלא ביקש לדעת מאיזו משפחה היא ורק אחרי שאמרה לו שהיא בת בתואל בן מילכה אשר ילדה לנחור. רק אז הביע את תודתו הנרחבת ל- ה'.

#בראשית