דבר תורה לפרשת בא

מומלץ לפרסם את דבר התורה בציבור בשם אומרו שנאמר: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".

בפרשתנו, פרשת בא בנ"י יוצאים ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, אך עד לרגע זה, הם עוברים שעבוד כפי שנתנבא אברהם אבינו במעמד ברית בין הביתרים.

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

באחת מן הפרשות הקודמות עסקנו במקומה של העבדות בחינוכו של עם ישראל לקראת הפיכתו לעם. ציינו כי היציאה ב"רכוש גדול" משמעה לא רק רכוש גשמי, כי אם גם ובעיקר רכוש רוחני.

בנ"י לומדים עבדות מהי, ומכאן ואילך בכל עת שיצווו במצוות שמהותן הגנה על החלש, יזכירו הכתובים כי גם הם היו גרים בארץ לא להם, ועל כן מצופה מהם להבין לנפש הגר.

היום נרחיב בעניין ה"רכוש הגדול" לו זוכים בנ"י ונציע כי בנוסף לפן החינוכי, הם אף זוכים להגנה מעמי הסביבה, הודות להדים שהותיר נס יציאת מצרים לאורך שנים רבות.

מכות מצרים לא נועדו להכריח את מצרים לשלח את ישראל. לכך די היה במכה אחת, אלא שהיתה למכות מטרה חינוכית, הן עבור עם ישראל והן ביחס לפרעה אשר כמענה לדרישתו של משה לשלח את עם ישראל, עונה שהוא אינו מכיר בה' אלוקי ישראל:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.

מטרת התייצבותו של משה בפני פרעה והפלאת מכותיו של ה' בו ובעמו הינה אם כן פרסום שם ה' בעולם, ובלשון הכתובים "למען ספר שמי בכל הארץ":

יג וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. יד כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. טז וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ.

הקב"ה שם דבריו בפיו של משה ומורה לו להבהיר לפרעה כי יכול היה להכותו במכה בודדת ולהכחידו מן הארץ, אולם למען ספר שמו בכל הארץ, לשם פרסום שם ה' בעולם, התהליך ממושך וכולל את כל עשר המכות ואת נס קריעת הים, בכדי שיותיר רושם לאורך שנים. כפי שנראה בהמשך הדברים, ישמש הרושם הרב שעשו המכות וניסי יציאת מצרים הגנה עבור עם ישראל מפני העמים בהם הם עתידים להלחם.

בניגוד לפרעה, מבינים עבדיו כי מצרים על סף אבדון והם מבקשים מפרעה שישלח את בני ישראל, אולם מאחר ומטרתו של הקב"ה בפרסום שמו לא הושלמה, הוא מכביד לבו של פרעה ששב ומסרב לשלח את בני"י, גם במחיר אובדן ארצו:

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.

הקב"ה מבטיח לבנ"י הגנה מפני הגויים עמם הם עתידים להלחם, אך מתנה זאת בהליכה בדרך ה' ועל כך הם מוזהרים פעמים רבות בתורה ונביא דוגמא אחת:

דברים יא כב כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ: לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ. כג וְהוֹרִישׁ ה' אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם. כד כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה: מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם. כה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם: פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹקֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם.

ואכן, עם כניסתם של בנ"י ארצה, שולח יהושע מרגלים אל העיר יריחו. רחב המסייעת למרגלים מתארת בפניהם את הדי נס יציאת מצרים והפחד שהותירו מפני בנ"י אשר לא דעך גם בחלוף ארבעים שנה:

יהושע ב ט וַתֹּאמֶר, אֶל-הָאֲנָשִׁים--יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן ה' לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ; וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. י כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֶת-מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג--אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם: כִּי, ה' אֱלֹקֵיכֶם--הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת.

גם בעמים אחרים שרר הפחד מפני בנ"י. בתום תקופת שפוט השופטים, בימי עלי הכהן, מציינים הפלישתים את פחדם מפני הקב"ה, שעדיין מוזן מסיפור עשיית השפטים במצרים. כאשר שומעים הפלישתים על כוונת היהודים להביא את ארון ברית ה' איתם למלחמה, הם נבהלים מאד.

שמואל א ד וַיִּרְאוּ, הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ, בָּא אֱלֹקִים אֶל הַמַּחֲנֶה; וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. ח אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹקִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה: אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹקִים, הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.

אלא שבפעם הזו הגנת ה' על ישראל סרה מהם והם מפסידים במלחמה. תוצאות הקרב עגומות, כאשר בניו של עלי הכהן מתים בקרב וארון ברית ה' נלקח על ידי הפלישתים. הסיבה לכך שההבטחה להגנת ה' לא נשמרה, נובעת מכך שבנ"י סרו מן הדרך ועשו תועבות רבות, וכפי שהוזהרו פעמים רבות התוצאות לא אחרו לבוא:

ישעיהו א יט אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.

הגנתו של הקב"ה על בנ"י תלויה אם כן, בשמירה על מצוותיו, אולם אם הם סרים מן הדרך, הרי שהגנתם מוסרת וכפי שאומר הרמב"ם בסוף אגרת תחיית המתים: הכל תלוי בעבודה ובמרי וכי זהו אות גדול יותר מכל אות.

נסיים בדברי הנביא ירמיה, אשר מתאר את היחס ליציאת מצרים בימים של קיבוץ גלויות ישראל חזרה לארצם (ירמיהו ט"ז):

לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם-חַי-ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.

חכמים בהתייסם לדברי הנביא מבארים שלא שתתבטל משמעות יציאת מצרים, אלא שיהיה שעבוד מלכויות שבעקבותיו קיבוץ גלויות המתואר בדברי הנביא עיקר ויציאת מצרים טפל לו .

מסכת ברכות י"ב ע"ב: תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר (ירמיהו כ"ג): "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם". אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו.

אנו מצויים בעיצומם של ימים גדולים אלה, של שיבת עם ישראל לארצו כמובטח בדברי הנבואה.

נסיים בתפילה להשלמת התהליך ולקיבוץ כל בני עמינו לארצם.

שבת שלום!

#בא #שמות