דבר תורה לפרשת יתרו

בפרשתנו, פרשת יתרו, ניתנת התורה לישראל בהר סיני. בין עשרת הדיברות מופיע הפסוק הבא:

שמות כ ד ...כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי

חלק ניכר מן הציבור מבינים בטעות שפוקד עוון אבות על בנים, פירושו שהקב"ה מעניש את הבנים בעוון הוריהם, וזו טעות גמורה, שהרי נאמר "איש בחטאו יומת". רש"י מדגיש את המילה "לשונאי" ומפרש:

רש"י על אתר: לשנאי- כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.

עולה מפרושו של רש"י כי רק כאשר הדורות הבאים אחרי הדור החוטא חוזרים על חטאי אבותיהם, על אף שראו את תוצאות מעשיהם, רק אז הם נענשים בעונש יותר חמור. למרות שישנה חזרה על אותו המעשה, אחריותו של החוטא השני גדולה יותר ולכן גם העונש חמור יותר. נדמה זאת למציאות בכיתת ילדים. ילד ראשון שמעתיק בבחינה ינזף, אולם כאשר ילד שני יחזור על המעשה ויעתיק, המורה יפסול את מבחנו. על אף שעשה לכאורה מעשה זהה, חומרתו רבה יותר, מאחר והיה עד לתוצאות מעשיו של חברו.

עדות לנכונות פרוש זה נלמדת מנבואת ירמיה, לפיה ישנו יחס מחמיר יותר כלפי יהודה בהשוואה לחטאי ישראל.

לפי המסופר במלכים, היתה ביהודה פחות עבודה זרה, פחות גילוי עריות ופחות שפיכות דמים מאשר בישראל ועם זאת הציפייה מיהודה היתה ללמוד מגורל אחותה ישראל שיצאה לגלות אשור על חטאיה. עונש יהודה, על אותם פשעים היה חמור מעונש ישראל, כי לישראל לא היה ממי ללמוד על חומרת מעשיה (למרות שהוזהרנו בתורה ובדברי הנביאים שחטאים אלה יביאו חורבן וגלות). אבל יהודה ראתה, שכדברי התורה והנביאים, פשעי ישראל, הביאו לחורבן הארץ וגלותם של יושביה, אך לא יראה יהודה וחזרה על פשעי ישראל. חומרת עוון החוזר על עוונו, או על עוון אחרים למרות שידע את עונשם, גדולה מאחריות החוטא לראשונה, שלא היה לו ממי ללמוד. את העקרון הזה הסביר פשוט ונפלא הנביא ירמיה בפרק ג, בפסוקים ו-יב:

ירמיהו ג ו וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל-כָּל-הַר גָּבֹהַּ וְאֶל-תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי-שָׁם. ז וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא-שָׁבָה ותראה (וַתֵּרֶא) בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה. ח וָאֵרֶא כִּי עַל-כָּל-אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת-סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם-הִיא. ט וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת-הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת-הָאֶבֶן וְאֶת-הָעֵץ...יא וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה.

בהתאם לעקרון זה יש להבין את הודעת ה' שהוא 'פוקד עוון אבות על בנים...'. פוקד, כלומר זוכר (או סופר) לבנים שחזרו על פשעי אבותם למרות שידעו את עונש אבותם על פשעים אלה ומענישם ביתר חומרה על פשעיהם, אך לא על פשעי אבותם.

גם בירמיהו מצאו הטוענים שבנים נענשים בעוון האבות, תמיכה שהרי נאמר בו (ירמיהו לב,יח): עושה חסד לאלפים, ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם: האל הגדול הגיבור ה' צבאות שמו.

נשים לב שהפסוק בנביא דומה לפיסקה בתורה: 'עושה חסד לאלפים' בתורה, ו'עושה חסד לאלפים', בנביא, 'פוקד עוון אבות על בנים' בתורה ו'משלם עוון אבות אל חיק בניהם' בדברי העם בנביא כשם שהתלונן העם באזני מיכה הנביא: "אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו". אולם כמו שקבעו חז"ל ש'פוקד עוון אבות' מתיחס רק להחמרת עונש בנים שחזרו על חטאי אבותם למרות שידעו את אשר ארע לאבותם שחטאו. לכן יש להבין את הפסוק בנביא 'משלם עוון אבות אל חיק בניהם' שמשמעו רק החמרת עונש הבנים על חזרתם על עוון אבותם ולא שמעניש את הבנים על עוונות אבותם וראיה לכך שבפסוק העוקב (ב,יט) נאמר בפירוש 'לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' שמשמעו לכל אדם כדרכיו ולא כדרכי אבותיו, וכמודגש ביחזקאל: 'הנפש החוטאת היא תמות, בן לא יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן--צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה'!

כסיכום נביא חלקים מפרק י"ח ביחזקאל העוסק בנושא הנידון ומומלץ לקרואו במלואו:

יחזקאל יח א וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר. ב מַה-לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה. ג חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם-יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל. ד הֵן כָּל-הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי-הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת ...

יחזקאל יח כ הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע (הָרָשָׁע) עָלָיו תִּהְיֶה. .... ל לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל-פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא-יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָו‍ֹן. לא הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לב כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ.

הנביא דן בפרק במצבים שונים. כשבן לאב רשע עשה צדקה, או בן לאב צדיק נהג בדרכי רשע, העקרון הוא שכל נפש נדונה כפי מעשיה. העקרון החוזר ומודגש בדברי הנביא כי הקב"ה נותן לאיש כפרי מעלליו.

לסיכום: כשנאמר בפרשתנו שה' "פוקד עוון אבות על בנים..." היתה בכך קריאה להתבונן בדורות עברו, ולתקן מעשינו בהתאם. חזרה על חטאי אבות, בעוד הדור הצעיר היה עד לתוצאותיהם חמורה יותר מאשר המעשה הראשון, כיוון שיש לדור הבא את הפרספקטיבה לראות את תוצאות המעשים ולפעול לתיקון ושיפור הדרך.

ונסיים ברוח דברי הנבואה, בתפילה ובתקווה ללב חדש ורוח חדשה.

שבת שלום!

#יתרו #שמות