דבר תורה לפרשת וירא

על אמת ושקר בתנ"ך

בפרשתנו, פרשת וירא, נאלץ אברהם לצאת מארץ כנען, בשל הרעב הפוקד את הארץ. הוא יורד לגרר אשר בארץ פלישתים. בהכירו את בני המקום הוא יודע שעל יסוד המוסר המקומי, אשת איש אסורה. הפתרון המעוות לאיסור אשת איש הוא רצח הבעל והפיכת האישה לפנויה. על אף גילה, ידועה שרה ביופיה, ולכן המצאותם במקום מסכנת את שניהם. הדרך בה בוחר אברהם לנקוט היא לשקר בתיאום עם שרה, ולהציגה כאחותו (בראשית כ,ב):

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.

בפרשת לך לך מגיע אברם בשליחות הקב"ה לארץ כנען, ולאחר שבארץ יש רעב הוא יורד עם משפחתו למצרים. לפני כניסתו למצרים אברם חושש שכאשר יראו המצרים את יופיה של שרה, הם יהרגו אותו וייקחו אותה, ולכן הוא מבקש ממנה לשקר ולומר שהיא אחותו. והיא אכן נלקחת לבית פרעה המלך.

חז"ל מתייחסים למקרה זה כאל אחד מעשרה הניסיונות שנתנסה בהם אברהם ועמד בהם. ונשאלת השאלה, הרי מידת האמת נחשבת לאחד מהיסודות ביהדות שנאמר:

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'.

ישנם פתגמים רבים בחז"ל המביעים זאת כגון "חותמו של הקב"ה אמת" (מסכת שבת דף נה.) או "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום" (פרקי אבות א יח).

אם כך כיצד הא-ל מנסה את אברהם בניסיון בו עליו לשקר?

עיון בכתובים מעלה כי ישנם מקרים בהם לא רק מותר לשקר, אלא אנו אף מצווים לשקר, שכן ישנם ערכים שהם מעל האמת ולהלן נפרט מקרים אחדים:

1. בסמיכות ליציאת בני ישראל ממצרים, מצווה אותם הקב"ה (שמות ג,כב):

ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם על בניכם ועל בנותיכם, וניצלתם את מצריים.

בני ישראל לא השיבו את אשר שאלו. אולם, מובן שהרכוש שקיבלו ב"השאלה" הוא קצה קצהו של מה שראוי היה להנתן להם לאחר שנות העבדות המרובות, ומשום הצדק מגיע להם "לשאול" את הרכוש מן המשעבדים שנהגו בהם אכזריות וגזלו אותם במשך שנים רבות. השקר במקרה זה מאפשר להשיב את הצדק על כנו, לפחות באופן חלקי.

2. הקב"ה מצווה את שמואל הנביא למשוח את דוד למלך (שמואל א טז,א-ב):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ.

שמואל מביע חשש לחייו ופונה לקב"ה בדברים הבאים: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי

על כך משיב לו הקב"ה: עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי.

מדוגמא זו ונוספות (ראה קישור) נלמד שחובה לשקר, כאשר השקר נועד להציל את אומרו מפגיעה בו או באחר.

3. בסיפור יהודה ותמר, תמר שמנועה מייבום בשל חששו של יהודה לבנו השלישי, שלה, מתחפשת לזונה ויושבת על אם הדרך. כשמבין יהודה את המצב לאשורו וכי היא נתעברה ממנו, הוא אינו מוחה על השקר שלה, אלא אומר "צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני", כלומר הוא מאשר את הדרך בה פעלה בנתונים הקיימים.

4. דוגמא נוספת היא המנהג להלל כל כלה במילים "כלה נאה וחסודה" גם אם היא לא כל כך נאה. על כך נאמר "והאמת והשלום אהבו". בתלמוד מובאת מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל. לפני הדנים נצבת השאלה, כיצד מרקדין לפני הכלה. כלומר, מה יאמרו על הכלה המרקדין בפניה

תלמוד בבלי, כתובות, יז, ע"א:

תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה?

בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא.

ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה?

והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! (שמות כג, ז)

אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?

הוי אומר ישבחנו בעיניו!

מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

בית שמאי אומרים, "כלה כמות שהיא", כלומר יש להגיד עליה מה שידוע עליה, את האמת הפשוטה ללא כחל ושרק. בית הלל אינם מסכימים, ואומרים כי יש לומר על כל כלה "כלה נאה וחסודה". מקשים בית שמאי ושואלים, והרי היא יכולה להיות בעלת מום ומביאים כראיה לדבריהם את האיסור על דבר שקר. מוסיפים בית הלל ומסבירים, אדם שלקח מקח רע מן השוק והעסקה כבר חתומה, האם יש לשבח את אשר קנה או לגנותו, כלומר האם יש לומר את האמת או ליפות אותה, והם משיבים כי נכון לשבח ומן המחלוקת נלמד עקרון הנהגה כללי לפיו: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". האמת במקרה זה פחות מהותית מאשר להיטיב וליצור אקלים חיובי בין הבריות.

5. בשני מקומות בתלמוד מבואר שמותר לסטות מאמירת האמת לשם קיומם של ערכים אחרים. במסכת יבמות מבואר שמצווה לשנות מפני השלום. אדגים זאת במקרה שזכור לי מן העבר: היתה לי קרובת משפחה שהתגוררה בארה"ב. ילדיה נפטרו בזה אחר זה ממחלה תורשתית. בתה האחרונה שנותרה בחיים חיה בירושלים, ולאחר פטירתה הוחלט שלא לבשר לאימה, על מנת שלא לצערה.

במסכת בבא מציעא ממליצים לסטות מאמירת האמת בשלושה מצבים: במסכתא, בפוריא ובאושפיזא. בפוריא הכוונה לעניינים אינטימיים של האדם שאינם מעניינו של השואל, במסכתא – כאשר אדם נשאל אם הוא יודע מסכת כל שהיא, כשמטרת השואל אינה ללמוד ממנו אלא לקנטר אותו, במקרה כזה גם אם אדם למד ויודע מותר לו לענות שלא למד. מספרים ששאלו את הרב חיים דוד הלוי זצ"ל אם למד מסכת שבת. תשובתו היתה שלמד חצי. על תשובתו זו שאלו אותו איזה מבין החצאים ותשובתו היתה "איזה חצי שאתם רוצים". הוא הבין שנשאל לא בכדי ללמוד ממנו או לקבל הדרכה, אלא בכדי להוכיח לו כמה הם ידענים, ולכן הוא הצניע את ידיעתו.

ובאושפיזא – אירוח, כאשר עני התארח אצל בעל בית וזכה לאירוח עשיר. יש חשש שאם יספר על כך יבואו כל העניים להתארח אצל אותו בעל בית, ולכן מותר לעני לא לדייק בדבריו.

דנו במצבים בהם הבחירה לשקר היא הנכונה לאור הנסיבות. נבחן כעת מצב בו אדם לא הוציא מילה מפיו, אך שתיקתו עלולה להטעות. מכאן נלמד כי ישנם מצבים בהם אדם אינו משקר בדברים, אך עצם שתיקתו הינה שקר ולכן פסולה. בהלכות עדות יז,ו כתב רמב"ם:

תלמיד שאמר לו רבו, יודע אתה שאם נותנין לי כל ממון העולם איני משקר, מנֶה לי אצל פלוני ויש לי עליו עד אחד, לך והצטרף עימו--אם נצטרף, הרי זה עד שקר. [ו] אמר לו בוא ועמוד עם העד, ולא תעיד, אלא כדי שיראה הלווה ויפחד ויעלה על דעתו שאתם שני עדים, ויודה מעצמו הרי זה אסור לו לעמוד ולהיראות שהוא עד, אף על פי שאינו מעיד. ועל זה וכיוצא בו נאמר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז).

נסביר את דברי הרמב"ם: פלוני חייב לרב כסף (מנֶה) אך יש לו רק עד אחד, כאשר ההלכה מחייבת שני עדים. על מנת ליצור רושם שיש לו שני עדים, הרב מבקש מתלמידו להצטרף לעד, מבלי לומר דבר ובכך להביא את החייב להודות בחובו. עצם עמידתו לצד העד, ויצירת הרושם כי הצטרף משום שאף הוא עד למעשה הינה בבחינת שקר.

אף שהתלמיד יודע (בידיעה ברורה) שהרב דובר אמת, ואף שלא אמר דבר, אסור לו ליצור רושם מטעה ועל זה וכיוצא בו נאמר "מדבר שקר, תרחק". הצטרפות העד אף בשתיקה הינה כשקר.

בחיי היומיום אנו נתקלים במצבים בהם שתיקה היא שקר. למשל, אדם ששב מחו"ל ויש לו על מה להצהיר במכס. עם זאת, הוא עובר במסלול הירוק, ומבלי לומר מילה הוא למעשה משקר, משום שהוא גורם למתבוננים להבנה השונה מן האמת.

לסיכום: נושא השקר אינו אבסולוטי, ושקר שמסייע לדבר עבירה ודאי שאסור. אולם, כפי שראינו, ישנם מצבים בהם השקר מחוייב המציאות.

דרך האמת תהיה נר לרגלנו.

#בראשית #וירא