דבר תורה לפרשת ויקהל
איך נדע אם מלאכה מסוימת, אסורה בשבת מהתורה, או מותרת?
כידוע נאסרו בשבת ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן, ביניהן הבערת אש שנאמר:
שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַֽ-ה' כָּל־הָֽעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת. לֹֽא־תְבַֽעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֽשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת:
האש ותולדות האש כפי שהגדירום חכמים אסורים מהתורה. מקורות חום שאינם אש מותרים מלכתחילה אלא שגזרו חכמים על מקורות חום שאינם אש אבל דומים למקורות אש כגון חול חם שדומה לרמץ אסור בשימוש בשבת מדברי סופרים, שלא יבוא לטעות בין חול חם לבין רמץ.
למשל לא גזרו חכמים על חימום בחום השמש שאין לטעות בינו לבין תולדות האש ופסקו חכמים, שלא הבישול בשבת אסור, אלא בישול באש בשבת אסור, אבל בישול בחום שמקורו לא אש, מותר! שכך נאמר בפירוש במשנה תורה הלכות שבת כב,ט:
מותר להחם בחמה, אף על פי שאסור להחם בתולדות החמה שאינו בא לטעות מחמה, לאש; לפיכך מותר ליתן מים צונן בשמש, כדי שייחמו.
וכן בשולחן ערוך כתוב )אורח חיים שי"ח, ג'):
... אבל בחמה עצמה, כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו - מותר.
להחם, משמעו לבשל, שנאמר בהלכה ט,א 'אחד האופה... או המבשל... או המחמם את המים'.
חכמים בעלי מסורת התורה שבעל פה קבעו בפירוש שאיסור התורה לבשל בשבת הוא רק באש לא במקור חום אחר ולכן בישול בחום החמה (השמש) אינו אסור מהתורה.
אולם יש פוסקים האוסרים שימוש בדוד שמש כי הם רואים בו תולדות החמה, אבל הדוגמה הניתנת במשנה תורה ובשולחן ערוך מדברת על לתת כלי מים בחמה כדי שיחמו. דוגמה זו זהה לתהליך החימום שיש בדוד שמש, כיצד?
חימום המים על ידי קרני השמש העוברות דרכם זניח שכן המים שקופים. קרני השמש מחממות את דופן הכלי בו נמצאים המים ומהדופן מתחממים המים.
תהליך החימום בדוד שמש הינו תהליך דומה. הצינורות בקולט השמש מתחממים ומחממים את המים שבתוכם, באותו אופן בו מתחממים המים בכלי שהוצא לחמה כאמור בהלכה. לכן דוד שמש מותר בשימוש בשבת כפי שפסק הגרש"ז אויירבך וטעו החולקים עליו.
בהזדמנות זו נדגיש כי מבחינה מדעית חשמל ואש הן תופעות שונות בתכלית זו מזו אף יותר מהשוני בין חום השמש שמותר לבשל בו לחום האש. אש היא תהליך כימי של התרכבות חמצן בחומר דליק, בעוד שחשמל הוא תופעה פיזית (לא כימית) כתוצאה של חיכוך מטענים חשמליים.
לגבי חשמל, באופן טבעי, אין מקורות הלכתיים קדומים, מכיוון שניצול החשמל לטובת האדם נעשה רק במאות האחרונות. עם זאת, חשמל כתופעת טבע ידוע מאז ומעולם, למשל בהורדת הטלית מעל הבגד במזג אויר יבש מופיעים ניצוצות של חשמל סטטי. אך לא קיים כמובן כל איסור בכך ואפילו אם עושים זאת בכוונת תחילה, חז"ל לא התייחסו לחילול (יצירת) חשמל כלל, ובפרט לא אסרו זאת בשבת.
נשאל שאלה לצורך דיון, נניח שיש ברשותנו נר דולק, האם מותר לטלטל אותו בשבת? התשובה הינה כמובן לא!. ואם מדובר בנר קטן מאד? עדיין לא, ואם הוא נתון בכלי שגם אם נטלטלהו האש לא תשתנה, לא תגדל ולא תקטן? עדיין התשובה הינה חד משמעית לא!
ובכן, רבים מאתנו עונדים שעון יד הפועל בכוח חשמל, חלק מהשעונים יכולים אף לבצע פעולות נוספות, להדליק אור, או להשמיע צלילים, ועדיין אין פוסק שאוסר לענוד אותם (אם כי, יש המסייגים את ההיתר בכך שלא יהיה חשש לכך שילחץ על כפתורים). אם חשמל הוא אש, הרי שהיה אסור לטלטל את השעון! וכך גם לגבי כל מכשיר אחר הפועל בכוח חשמל, כמו למשל מכשיר שמיעה (גם אם החשמל נוצר על ידי סוללה). מכאן שחשמל איננו אש! וכמו שהסברנו קודם מדובר בתופעות טבע שונות בתכלית.
אין בכוונתי להציע שימוש נרחב בחשמל בשבת, ישנם איסורי שבת שונים שאינן מטעם עשיית מלאכה, כגון "עובדין דחול" בבחינת "אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קדשי", אך כאמור לגבי מכשירי חשמל והשימוש בהם, אין לכך מקור קדום, ולכן כל מה שנפסק בדורות האחרונים בעניין זה, אינו מדאורייתא, ואפילו לא מדרבנן. גם אם נמנעים משימוש בחשמל, חשוב לדעת מה מקור האיסור והאם יש איסור בכלל.
שבת שלום
