דבר תורה לפרשת קדושים
פרשת קדושים מורה לנו להתנהג על פי מצוות ה' ולהתרחק מכל כיעור ומכל טומאה תוך כדי שהיא מזהירה לבל נלמד מחוקות הגויים אשר היו בכנען וסביבתה.
אנו מצויים בעיצומם של הימים המאזכרים אירועים לאומיים ומציינים את שיבתנו הפלאית והנסית אל ארץ אבותינו. התורה מתארת את ארץ ישראל שלא כשאר הארצות. הארץ מתוארת כסלקטיבית כלפי יושביה ומקיאה אותם כאשר הם בוחרים ללכת בדרכים רעות, בין אם הינם מעם ישראל ובין אם הם מבין הגויים.
"ולא, תקיא הארץ אתכם בטמכאם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא; י"ח, כ"ח).
פרשת קדושים עשירה במצוות, שמטרת כולן היא "קדושים תהיו כי קדוש אני, ה' אלקיכם" כדברי הפתיח בפרשה.
אחת המצוות היותר מוכרות המוזכרות בפרשתנו היא מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אפשר להבין פסוק זה באופנים שונים. ניתן לבאר את המצווה לאור המשפט הידוע המיוחס להלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
התורה מנסחת את המשפט באופן חיובי, וניסוחו של הלל מבאר את אחת הדרכים לממש את המצווה. נהג בחברך כפי שהיית מצפה שינהגו בך והמנע מלנהוג בו באופן בו אתה היית חש פגוע. הציטוט מופיע בבבלי בהקשר לסיפור המובא שם, לפיו הגיע גוי שביקש להתגייר, אך רצה לקבל את מהות התורה כולה בתמצית, או בלשונו, ללמדה על רגל אחת (במשך בו אדם ממוצע מסוגל לעמוד על רגל אחת). הלל בהיותו אוהב אדם באשר הוא אדם, לא יצא משלוותו, ואמר את המשפט המפורסם שנטבע לדורות "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ישנה דרך נוספת להתייחס למצוות "ואהבת לרעך כמוך".
פירוש זה קבלתי ממורי הדגול, רבי יוסף סגל זצ"ל. מורי הציע כי מהות המצווה היא לסלוח לחבר באותה נכונות ואהבה בה אתה סולח לעצמך על טעות. אני נוהג להציע זאת לזוגות טרם נישואיהם ורואה בו מתכון לחיים של שלווה ורעות בין איש לאשתו ואף בין אדם לרעהו והעולם כולו יתנהל על מי מנוחות.
התורה מציינת איסורים שחלקם אינם מובנים לנו, כגון מאכלות אסורים. יש שנדרשו לשאלה וניסו לתת לה טעמים בריאותיים ואחרים, אך אנו מחויבים למצוות אלה אף אם אין לנו הבנה לגבי סיבתם. ההוראות האלה גרמו שאיסורים מסוימים ממש מעוררים דחייה. אחת הדוגמאות היותר מובהקות היא אכילת חזיר. אנשים שאינם מכירים בתורה מן השמיים ששים לאכילת חזיר, אולם מי שנמנע מן החזיר משום היותו בהמה טמאה ואסורה, פיתח דחייה.
בילדותי, כשגרנו בחיפה ברחוב הרצל, בקומה תחתינו גרו יהודים יוצאי גרמניה שלא שמרו שום תג של יהדות. הבת שלהם למדה איתי באותה הכיתה. הייתי אז כבן 10 שנים, עד כמה שאני זוכר והייתי יורד לשחק איתה. באחת הפעמים אכלו הילדים בבית של השכנים פרוסות עם מריחה מסוימת שלא זיהיתי. הציעו גם לי ולקחתי. אחרי שאכלתי שאלו אותי :"זה היה טוב?" עניתי בחיוב ואף הודיתי להם על שכבדוני בדבר מאכל. שאלו אותי אם אני יודע מה אכלתי ומשהשבתי בשלילה ענו לי שהיה זה ממרח חזיר. מיד הקאתי.
חשוב לציין כי חז"ל קבעו כי האיסור מחייב בין אם באדם ישנה משיכה לדבר ובין אם יש בו דחייה שנוצרה כתוצאה מן האיסור, עד כדי שדרש ר' אלעזר כי אל לו לאדם לאמר כי אין בו רצון ללבוש שעטנז או לאכול חזיר, אלא שאף אם יש בו, מקור האיסור הוא ההבדלות לשם הפיכתנו לעם מיוחד, עם סגולה המבדיל עצמו ממנהגם של גויי הארצות:
ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים (ספרא ויקרא כ, כו).
הפרשה עוסקת אף באיסורי ביאה. סבורני שלא קשה להבין שהבאת צאצאים לעולם צריכה להיות כרוכה ברצון להביא פירות בריאים בגוף ובנפש. התנהגות בני אדם בענייני מין בפריצות, בגסות, גרמה להרבות נולדים פרוצים אף הם הן מבחינת תורשה והן מבחינת חיקוי של ההורים והסביבה שבה גדלו.
עוד ציווי שנאמר בפרשתנו הוא "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"- יש לשים לב שנאמר "למען יאריכון ימיך" ולא נאמר למען יאריכון ימי אביך ואמך. הרי דוגמא: ילד כבן שנתיים טייל עם הוריו בהרים. הם ישבו ושתו תה בבית קפה על צוק סלע גבוה, בעוד הילד מתרוצץ בבית הקפה וסביבתו, ועוקב אחר עלים שנגררו בזרם מי נחל שעבר לצד בית הקפה. הנחל נפל לעומק של כשלושים מטרים. האב ראה שהבן רץ ועיניו נעוצות בעלה, ואיננו שם לב שהוא מתקרב לקצה הצוק, שלא היה תחום בגדר. האב צעק מילה אחת "עמוד". הילד שחונך עד אותו היום למשמעת חמורה עמד. האב חשש לקום ממקומו, שמא הילד יצעד צעד לאחור מפחד האב וייפול, לכן אמר לו "עכשיו בוא אלי". הילד הזה ניצל באירועים נוספים רבים והגיע לגיל מעל תשעים ושתיים שנה, והרי אני הוא לפניכם, הילד אורי.
יום השואה והגבורה מצוין כיום, ומעלה שאלות קשות בנוגע לטיב השגחת ה' בעולם. הרמב"ם בפירוש המשניות, מסכת ברכות פרק ט משנה ז מתייחס לבעיית שכר ועונש וכותב את הדברים הבאים:
...כי נצא מזה לשאלת השכר והעונש ואל תבקש ממני בענין שאנחנו עכשו בו, זולתי ביאור הדברים בלבד, כלומר פשט הדברים, לפי שיש סתירות הרבה במקראות וכן במאמרי חכמים. אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'. ונקודת הצדק בזה אין כוח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג הקיף ידיעתו יתעלה, וכבר הודיענו יתעלה שאין בכח תבונתנו להשיג חכמתו וצדקו בכל שעשה ויעשה, והוא אמרו: 'כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' (ישעיהו נה,ט). לכן סמוך על העיקר הזה ואל תטריד עצמך לחקור בענין זה, לפי שכל מי שחקר בענין זה מאנשי אמונתנו וזולתם לא השיג גדולות, אלא נשאר כמו שאומרים עליהם השלום צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בענין זה איזה דמיון והרצאת דבר מה שנדמה כראיה ואינו כן אם תיטיב להתבונן...וכו'.
אם כן, אין בידי אנוש להבין את מידת הצדק בעולם ומי שחקר העלה חרס בידו, כלומר, לא יכול היה להבין את הנהגת ה', אולם אין הדבר מעיד שאין הנהגתו של הבורא בצדק, בחסד וברחמים, אלא שבן תמותה לא יכול להבין את השגחתו של אלוק אינסופי. איננו יכולים להבין כיצד "הרשה" ה' לשואה (או לפוגרומים ושאר האירועים הקשים שעברו על עמינו) להתרחש, ואולם למרות חוסר יכולתנו להבין, עלינו לדעת שה' "א-ל רחום חנון" וכן ש"כל מעשיו בצדק ובאמונה, בחסד וברחמים".
שבת שלום!
